שוב הגיע לידי הגליון האחרון של "קשר עין", שמוציא ארגון המורים. והפעם שבתה את עיני הכתבה העוסקת באדם מיוחד.קוראים לו רון קלארק והוא אמריקאי די צעיר, רק בן ארבעים, שבשנת 2001 אף זכה בתואר המכובד- "המורה הנבחר של אמריקה".באמתחתו כבר מספר ספרים שפרסם בנושא החינוך. הספר האחרון שהוציא לאור,"THE END OF CLASSES MOLASSES" מתאר את הדרכים לשינוי שהביא בתודעה ואף במעשה בעקבות מסעותיו ברחבי המדינה בחיפוש אחר בית ספר חדשני. הוא גילה כי כמעט כל בתי הספר הינם -"נטולי אנרגיה, מתנהלים מתוך שיממון ומלאים בתלמידים הנאבקים להישאר עירניים ובמורים המשוועים למעט השראה". לכן הוא קרא למצב הזה "MOLASSES"שפרושו סירופ עבה, דביק, כהה ומתוק. כך הוא ראה את פני הדברים, ומתוך מה שראה ידע מה הוא לא רוצה שיהיה בבית הספר שחשק להקים.
הוא כנראה אדם מאד מרשים, בעל כושר שכנוע ונמרץ מאד. וכך , בלי כל עזרה מטעם הרשויות, משרד החינוך וכדומה, הוא הצליח לגייס תורמים ותומכים ולהקים באטלנטה חטיבת ביינים המורכבת בעיקר מתלמידים אפרו- אמריקאים , מכל שכבות הסוציו-אקונומיות הקיימות בחברה.
ביה"ס הזה הפך למקום עליה לרגל של אלפי מורים, מכל רחבי העולם. הם באים ויושבים בתוך הכתות ורואים במו עיניהם כיצד מתקיימת הלמידה החוויתית בתוך כותלי המקום.הם נחשפים לגישת המצויינות, שהמקום חרט על דגלו, ויכולים להיווכח כיצד המורים עומדים באתגרים ומעודדים את התלמידים להשקיע כדי להגיע להצלחות. .
אחת הנקודות החשובות שמדגיש קלארק היא העובדה שמורים אף פעם לא יוצאים מבין כתלי המוסד בו הם מלמדים, ולא נחשפים לבחון ולמידה אחרים ושיטות הוראה שונות ממה שהם רגילים. לכן הוא פתח את שערי בית ספרו וקרא לזה "בית פתוח"- כך שכל מורה, מכל מקום שהוא, יוכל לבא ולהיות נוכח ולהתרשם ממה שהוא רואה.
האמת, אני לא יודעת מה באמת כל כך מיוחד במקום שהוא הקים.אני מניחה, אך אינני יודעת האן באמת קיים שוני מהותי באופי הלמידה ובהפיכתה לחוויתי, מאתגרת ומהנה במיוחד. אך עצם הרעיון לעשות הפסקה מהשיגרה החינוכית,כדי להחשף לחוויות מקצועיות אחרות, קוסם לי מאד.
אולי בשבתון הבא...
הוא כנראה אדם מאד מרשים, בעל כושר שכנוע ונמרץ מאד. וכך , בלי כל עזרה מטעם הרשויות, משרד החינוך וכדומה, הוא הצליח לגייס תורמים ותומכים ולהקים באטלנטה חטיבת ביינים המורכבת בעיקר מתלמידים אפרו- אמריקאים , מכל שכבות הסוציו-אקונומיות הקיימות בחברה.
ביה"ס הזה הפך למקום עליה לרגל של אלפי מורים, מכל רחבי העולם. הם באים ויושבים בתוך הכתות ורואים במו עיניהם כיצד מתקיימת הלמידה החוויתית בתוך כותלי המקום.הם נחשפים לגישת המצויינות, שהמקום חרט על דגלו, ויכולים להיווכח כיצד המורים עומדים באתגרים ומעודדים את התלמידים להשקיע כדי להגיע להצלחות. .
אחת הנקודות החשובות שמדגיש קלארק היא העובדה שמורים אף פעם לא יוצאים מבין כתלי המוסד בו הם מלמדים, ולא נחשפים לבחון ולמידה אחרים ושיטות הוראה שונות ממה שהם רגילים. לכן הוא פתח את שערי בית ספרו וקרא לזה "בית פתוח"- כך שכל מורה, מכל מקום שהוא, יוכל לבא ולהיות נוכח ולהתרשם ממה שהוא רואה.
האמת, אני לא יודעת מה באמת כל כך מיוחד במקום שהוא הקים.אני מניחה, אך אינני יודעת האן באמת קיים שוני מהותי באופי הלמידה ובהפיכתה לחוויתי, מאתגרת ומהנה במיוחד. אך עצם הרעיון לעשות הפסקה מהשיגרה החינוכית,כדי להחשף לחוויות מקצועיות אחרות, קוסם לי מאד.
אולי בשבתון הבא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה