הסיב האופטי

שם של שיר , בלי מנגינה . נתקלתי בו בעמוד ה"כמעט "אחרון בירחון המורים- קשר עין.
הכותרת של המאמר הייתה מאד בנאלית, כמעט ולא הייתי טורחת לקרוא את תוכן המאמר עצמו- "רשמים מועידת ישראל לחינוך ...". אז מה לשירה יפה וגבוהה ולועידה??
את המאמר כתבו שתי חברות ועד מורים מאורט קרית ביאליק. אחת מהן מורה לספרות. הן מסבירות מדוע פתחו את דבריהן בשיר ספרותיעל סיב אופטי- :"כי הוא מבטא את השילוב שבין הספרות והשירה לבין הטכנולוגיה". ואני- במהלך 16 חודשי לימוד תואר תיקשוב בחינוך, כ"כ הרבה פעמים שמעתי והפנמתי את הרציונל החדש של החינוך במאה ה21- שילוב של פדגוגיה עם טכנולוגיה.שתי המורות מתארות במאמר תחושה שמן הסתם משותפת לרב המורים המלמדים במסגרת החינוך העכשווי. ההרגשה שהידע שאנו מעברים לתלמידים, כל אחד בתחום הדעת שלו, מתגמד אל מול מבול הידע שמציע האינטרנט. והנה, רק אתמול נבחנתי בקורס של פרופסור דוד חן- "החינוך במאה ה 21", והגדרתי את מושג "התפוצצות הידע". הפער הגדל והולך בין הידע המציף את כלל העולם, ברמה הגלובלית, לבין הידע ה"אונטוגנטי"- הידע של הפרט. ובוודאי אנו, המורים, ידינו על התחתונה בנסיוננו לשפוך ידע לתוך כלי הקיבול- התלמידים. ושוב אני נזרקת למבחן של אתמול ונזכרת , בעודי כותבת את המשפט האחרון, בגישה המכאניסטית. גישה זו רואה בתלמיד "לוח חלק", כלי אותו ניתן למלא בידע. ועוד למדתי באותו הענין שכנראה שגישה זו , המובילה את מערכת החינוך הפורמאלית בישראל, היא אחד מהגורמים לכישלון מערכת החינוך.
ובחזרה למאמר. מסר נוסף אותו שמעו המורות בועידה הוא שלא ניתן עוד להצטמצם בתחום הידע הספציפי של המורה המלמד וצו השעה הוא להיות רב- תחומי.מצד שני לא יהיה אף פעם תחליף לתקשורת הבינאישית והאנושית בין מורה לתלמיד. גם לבית הספר לא יהיה מן הסתם תחליף, על אף כל התלונות על תיפקודו ונחיצותו. הדיונים בועידה עסקו בשאלה כיצד משפרים את העשיה החינוכית תוך כדי שילוב הטכנולוגיה העתידנית.
הנקודה האחרונה שמעלות שתי המורות נוגע בנושא ההכשרה המקצועית,קרי, הצורך להכשיר בעלי מלאכה כמו, חשמלאים, מסגרים, שרברבים, רתכים,מתוך הבנה שתפקידם בחברה הכרחי. החידוש כעת יהיה לחשוף אותם לכל האמצעים הטכנולוגיים החדשניים ביותר..
 ואז אני נזכרת בהרצאתו האחרונה של פרופסור עמי וולנסקי. דיברנו על ה"גל השלישי", ובמהלך הדיון ציינו את החשיבות של החזרת התחום הזה, שנראה כאילו אבד עליו הכלח ואין עוד צורך בו. סיפרתי לחברי בקורס על אבא שלי , שהיה כל חייו מסגר. לכאורה מקצוע "לא הכי מכובד", אבל הוא התייחס לעיסוקו בצורה הרצינית ביותר והצליח לבנות את עצמו בצורה מעוררת השתאות. אף פעם לא התביישתי בעובדה שאין לי אבא עם תואר מהאוניברסיטה. עם שכלו וחושיו המעולים הוא יכול היה ללמוד כל דבר שרק היה רוצה. לצערו, הפריבילגיה הזו נמנעה ממנו לאחר סיומה של מלחמת העולם, שהותירה אותו יתום .ולמה אני מציינת את סיפורו? כי להרגשתי, בענין הדרישה להחזיר את לימודי ההכשרה המקצועית,שהמחסום הגדול יכול להיות קשור בסטראוטיפ שדבק במקצועות האלה, שמלכלכים בהם את היידים.
אני מקווה שיחד עם הקידמה הטכנולוגית, נתקדם גם בתפיסות עולם שגויות ואז, יש תקווה שכל מערכת החינוך, הפורמלית וזו שאינה פורמלית, יהפכו למקור גאוה לאומי.

יש בשביל מה להדרים

כבר הייתם פעם בקיבוץ שובל? אני לא. אז למה שפתאום ארצה לבקר שם? אז זהו. שיש לי עכשיו סיבה די טובה. קוראים לה:" מבואות הנגב". ולא מדובר באיזשהו אתר תיירותי או אטרקציה חדשה לילדים.
" מבואות הנגב" הוא מוסד חינוכי.המבנים והכתות נמוכים ומפוזרים בין מרחבים של מדשאות ועצים. בשער שממול, כך מתואר בכתבה שקראתי ב"דה-מרקר",מסתובבות פרות ומנעימות בגעייתן את סובביהן.
אז נכון שלא מדובר בעוד מוסד מבית היוצר של החינוך הסקנדינבי המפואר, אך ישנו נסיון אמיתי ומוצלח לצאת מהמסגרת המסורתית והמקובעת ולבדוק משהו חדש, אחר, עדכני לעידן המשתנה.
במבואות הנגב לא כל ציון ניתן על מבחן כתוב. גם ניסוי שבודק האם קפה הוא דשן טוב לצמחים, יכול להעניק לתלמיד שבדק ציון מעולה.
ומי אמר ששיעור ימשך 45 דקות ,בהן המורה ידקלם חומר ואולי גם יכתיב סיכום , כאשר לא בטוח בכלל שהוא זוכר את שמות כל הילדים בכתה? ב"מבואות הנגב" לומדים 4-5 אשכולות- אשכול הדמוקרטיה (היסטוריה ואזרחות), אשכול הומניסטיקה ( תנ"ך, ספרות, אמנות,פסיכולוגיה וסוציולוגיה.)  בשעור מדעים יש מצב שתלמיד יעבוד בחממה, בחווה האקולוגית או בגן הירק. ואת נושא "משק המים"- הם ילמדו מזויות שונות ,כמו-ביולוגיה, כימיה, כלכלה וחברה.
המחשב- כמובן מהווה חלק אינטגרלי מהלמידה.בשיעורים רבים מחפשים מידע באינטרנט לצורך פרוייקט עליו הם עובדים.
כמובן שבתחילה היה חשש שהמחשב יהפוך לעוד אביזר , נח אמנם, אך לא שונה משמעותית מהספר והמחברת, אך לא כך היה הדבר. הגישה החדשה של: מיחשוב, אשכולות לימוד וביצועי הבנה, ביחד איפשרו למידה אחרת, פדגוגיה חדשה.
והמורה- הוא עובד הרבה יותר קשה.קל יותר לקחת את החומרים שמציע משרד החינוך ולהעביר אותם בעזרת ספרי הלימוד. אך ליצור למידה חדשה, מקיפה, רב תחומית, הכוללת דרכי הערכה חדשניות- כל אלה מהווים אתגר גדול מאד, ללא תגמול כספי. רק "משוגעים לדבר" יחזיקו מעמד, מן הסתם.
ענין נוסף ,אחר ולא קונבנציונלי, הוא שלצד ההקפדה והדאגה על רמת למידה גבוהה, ישנו חופש גדול לתלמיד. למשל, בענין הלבוש. מי שמתחשק לו יכול לבא גם בכפכפים.
אבל! כמו תמיד, גם במהלך רב ההרצאות ששמענו במהלך התואר הזה, הכל טוב ויפה, אפילו מאד. עד הבגרות. כן, כן. יש כזה דבר ועדיין לא המציאו לה אלטרנטיבה רשמית אחרת. וכך, גם במבואות הנגב, מקום כה חדשני ומרענן, גם כאן ב"יום הפקודה" התלמידים יבקשו מהמורה להיסטוריה שיסכם להם את החומר,  כדי שיהיה להם קל לשנן זאת לפני המתכונת והבגרות.
אז מה יהיה? יהיה טוב. במיוחד אם כל אחד מאיתנו ייקח על עצמו לבצע שינוי קטן. כל פעם אחד. ועוד אחד... ובתור מורה למתמטיקה אני יכולה לומר לכם שבסוף זה יצא הרבה. אמן.

Good Mood

כבר עושה לי מצב רוח טוב. פותחת עיתון- פשוט דיכאון. מי נהרג, את מי תפסו בעבירת מס, איזה מעשה נפשע שקרה ליהודי בעולם,או לחילופין,מ"ומ שעלה שוב על שרטון.... אז אולי אסגור את העיתון ואפתח את החדשות בטלויזיה? מהפח אל הפחת. מה קורה כאן? העולם כ"כ נורא? יש רק אסונות ושוד ופערים חברתיים? או שביום טוב, הטרגדיות תיסתכמנה בהפגנה חברתית בככר העיר? נכון. יש בעמוד האחורי של העיתון גם דברים אחרים. לרוב, מידע על מפורסם כזה או אחר שנצפה בפאב או בארוע השקה חדש.ולפעמים, תהיה גם חדשה טובה. אז למה שלא נהפוך את הקערה על פיה? לצורך כך,הוקם אתר "חדשות טובות".האתר מציג אך ורק חדשות טובות שקורות ברחבי העולם. בעמוד הבית נמצא סרגל מיפוי לפי חודשים ולפי נושאים. החל מתחומי כלכלה, חדשות בארץ ובעולם, ספורט, תיירות, ועד לתחומים שאינם שגרתיים כמו,מזל, צדקה,תרומה לחברה... לכל חדשה שבחרתי, יכולתי להכנס לכתבה המלאה שבה היא התפרסמה. בשיטוט קליל נודע לי ש-סטנלי פישר היה נגיד השנה בשנת 2010.תל אביב נבחרה לאחת מ 10 ערי החוף היפות העולם.הידעתם שרץ מרתון בן 100 סיים את מירוץ טורונטו?וששכר המינימום גם עלה ב 500 ש"ח. והעיקר ש "ארגון צ'יימס" הקים פרוייקט שיקומי שמטרתו היא למצא מקורות תעסוקה מעניינים ומאתגרים עבור אוכלוסיות מוגבלות, כמו שזירת פרחים ואריזת מתנות. מודה. לא מצאתי סקופים מדהימים על חדשות דרמטיות. אבל היה משהו נעים ומרענן לקרוא רק, אבל רק חדשות טובות. אז כשתקף אתכם פתאום מצב רוח לא כ"כ טוב, והכל נראה קודר , אולי אם תקליקו http://www.good-mood.co.il/ יעלה לכם החיוך שוב על הפנים. כי בשורה התחתונה: החיים יפים.