ובכן, כותרת מעניינת. טוב, זה מה שכל כותב רוצה לעשות. אבל לא אני המצאתי אותה. כותרת זו נלקחה מתוך כתבה שפורסמה לפני מספר שבועות בעלון לנוער דתי המופץ בסופי שבוע, ומחולק , לפחות בקהילה שלנו, בבית הכנסת.
יהודה גזבר כותב על ה"סמארטפון", אותו מכשיר שנכנס לעולם בני הנוער ו"טרף את הקלפים" כדבריו.בכתבה הוא מביא את דעותיהם של מחנכים וגם בני נוער מהציבור הדתי לעאומי, שמדברים על המכשיר ועל המאבק בדומיננטיות שלו .
אז הנה לפניכם כמה עובדות. 50% מהמשתמשים בסמארטפון בעולם בודקים מייל ופייסבוק לפני שהם קמים מהמיטה! קרוב ל 50% מהתלמידים בישראל גולשים למעלה מ -6 שעות ! כל יום באינטרנט הביתי.למעלה מ 90% מהגולשים באינרנט לא חסום ( מסלול מוגן שמציעות מספר חברות סלולר) נחשפים לתכנים פורנוגרפיים.
ובכן, נתונים אלה לבדם כבר גרמו לי לאי- שקט. חשוב לי לציין שהכתבה משקפת את מצב הנוער שלנו- מה שנקרא " הכיפות הסרוגות", אך סביר להניח שאם בציבור הזה ישנה בעיה, שמתוארת בכתבה בעיקר מהפן החינוכי, המצב בציבור הכללי, קשה לא פחות, תלוי כמובן בעיני המסתכל.
בכתבה מתוארת הבעיה שבמכשיר הנוכחי, עוד בטרם יצא לשוק גימיק טכנולוגי חדש.
הטלפונים הסלולאריים עולים ביכולתם על פני האינטרנט. הגלישה בהם הרבה יותר טובה, האפליקציות הופכות את העניין להרבה יותר פשוט וקל.ב-"קליק אחד אתה שם". זמין מאד ונגיש מאד.
חננאל רוזנברג, דוקטורנט לתקשורת באונ' העברית מדבר על כך שמבחינה סוציולוגית , האפקט המרכזי של ה"ניו- מדיה" הוא טשטוש הגבולות. הסלולארים והאינטרנט ממוטטים גבולות של זמן ומרחק. לדעתו, הנזק של מכשירי הסמארטפון מתחיל עוד לפני התכנים הקשים שהם מציגים.
גבול ראשון שנפרץ, בהקשר החינוכי ,הוא זה שאמור להפריד בין המציאות בבית הספר לבין חיי התלמיד מחוצה לו. במסגרת הלימודית התלמיד אמור להחשף לתכנים שהמקום מעוניין לחשוף אותם בפניו, אך בעזרת המכשירים הסלולאריים התלמיד נמצא בקשר תמידי עם מה שקורה מחוץ לכתה. מעבר לכך, קיימת גם פגיעה בסמכות המורה, כך שבכל נקודת זמן התלמיד יכול "לצלם" את המורה ולתעד כל מה שקורה בין כתלי הכתה. .
נקודה מעניינת נוספת היא דווקא מהפן הפיסי. בעקבות החיבור התמידי למכשיר, שהפך כבר מזמן להיות עוד איבר בגוף, נוצרת לעיתים "תחושת הפנטום"- מצב בו שלוקחים מהאדם את המכשיר לכמה ימים, הוא מרגיש את הרטט בכיס או מדמיין את הצלצול שלו.
כשנשאל ירמי סטביצקי, מנהל תיכון הימלפרב בירושלים( תיכון דתי אך בלי אוריינטציה ישיבתית),האם בעקבות כניסת הסלולאריים נרשמת ירידה ברמת הלימודים, הוא טוען כי בוודאות ישנה ירידה בעשור האחרון , כמובן שלא ניתן לייחס זאת בהכרח למכשירים בלבד, אך סביר להניח שיש לכניסה העצומה של הטכנולוגיה השפעה בכך שהילדים כל הזמן מתרכזים באייטם הבא. מחכים למשהו אחר שיקרה, ממש כמו הזיפזופ בטלויזיה. אי אפשר לעמוד במקום אחד.
ולסיום חלק זה בסדרת הפוסטים שלי, אציג את שאלתו של ירמי, שכאשת חינוך , כאמא וכאזרחית במאה ה 21, אני באמת חושבת שצריכה להישאל:
האם המורה אמור להיות סוג של כוכב ריאליטי, כזה שדואג כל הזמן לספק את הגירויים של הצופה- התלמיד? האם בעולמנו המתקדם אין כבר מקום למורים שהם אינם הכי מעניינים וחדשניים?
לסיום דבריובכתבה הוא מביא את הכותרת של הפרק הראשון בספרו של הרמב"ם-" מסילת ישרים".
שם הפרק-" חובת האדם בעולמו".וכך הוא כותב:" לאדם יש חובה בעולם. רב החיים, מה לעשות, הם עבודה קשה ולא מעניינת. מה, כל החיים זה דברים מעניינים? יש מסורת, יש מסורת תרבותית, זה מה שמורה אמור לעשות"
אני בעד. ומה את/ה חושב?
"האם בעולמנו המתקדם אין כבר מקום למורים שהם אינם הכי מעניינים וחדשניים?" ברור שיש, אבל אין ספק שכמורים, נקבל את הקשב המרבי רק אם נהיה מעניינים וחדשניים.
השבמחקאז נכון שלא כל החיים הם דברים מעניינים, אבל מי אמר שהמסורת והתרבות אינם מעניינים? אולי אנו אלה שעושים אותם לא מעניינים?