"לפני שנים רבות...",כך היו מתחילים סיפורי האגדות עליהם גדלנו וכך נשארו גם סיפורי האגדות שאני מספרת מדי פעם לילדים.אז למה נזכרתי בפתיח הזה? כי ישנם עיניינים הנוגעים לחיי בהם אני מרגישה שהשינוי והקידמה נכנסו כ"כ חזק שחמש שנים אחרונות מרגישות לי כאילו עברו שנים רבות.
אז במה המדובר? כמו רב המגזרים הקיימים על פני הגלובוס, גם ביישובינו נכנס ה"מייל".מזה נכנס? השתלט על חיינו בגדול.
קוראים לו " המייל היישובי". מטרתו וייעודו המקורי היה להיות מעין "לוח מודעות" .כזה שמפרסם טרמפים, מזכיר מתי מתקיים החוג לקרמיקה, למי אבד סוודר במידה 6...-אני מניחה שהבנתם בסה"כ את הרעיון. ואין כאן בכלל נימה של זלזול.כי חיי ישוב, למי שלא מכיר, מזכירים באופן מסוים חיים בקיבוץ (זכרונו לברכה). ישנה קהילתיות ברמה גבוהה, לפחות בישוב המדהים שלנו-פדואל.קיימת אחווה וסולידריות , פעילות תרבותית ענפה,ובגלל שאנו גרים ב"חור", אין כמעט תחבורה ציבורית והדרך לצאת ולחזור ליישוב לאלה שאינם ממונעים, היא להעזר בטרמפים.
אבל,לאט לאט, ואולי זה קרה אפילו מהר, אלא שאני לא הייתי עדיין שם, חברים מהיישוב, אולי כאלה שישבו קצת משועממים במשרד ,החלו לפזר הגיגים ודעות ולשתף את שאר הקוראים. בהתחלה, למיטב זכרוני, אנשים העבירו בדיחות שוות, שלחו קובץ מצורף עם מאמר או כתבה שכדאי לקרוא.באופן די טבעי התחיל השרשור. אנשים הגיבו, החליםו דעות, ו...הופ, המייל עלה קומה. ומשם הדרך היתה די קצרה להפיכתו לבמה להבעת דעות גם בעינייני הישוב העומדים על סדר היום.
התהיות שעלו בי לגבי מעמדו וייעודו של מייל בישוב נבעו מסוגיה אחרונה, ממש טריה, שמעסיקה את מרבית התושבים ביישוב. האמת שמלכתחילה היא היתה מנת חלקם של מעט מאד משפחות. כמובן שלא אטריד אתכם בפרטי הסוגיה.מדובר בעיקרון. מישהו התחיל והעלה קמצוץ מהענין עלך מייל. משם החלה שרשרת של תגובות, כמו פינג פונג. זה תוקף וזה מגבה. היישוב החל להיות מעורב. יש שיגידו שזה דווקא טוב. ארשה לעצמי לשאול מונח שנחשפנו אליו בקורס של ד"ר אתי כוכי" . המייל הפך לכלי "מסדר גבוה". ואני- מרגישה שדווקא מתאים לי, וגם לחיי הקהילתיות ביישוב, להשאיר אותו "קטן וצנוע",ולהמשיך ולחפש בו את הטרמפ, והסוודר שאבד.
נשמח לראותכם בפדואל. הסיור והעוגה עלי. יום טוב
אז במה המדובר? כמו רב המגזרים הקיימים על פני הגלובוס, גם ביישובינו נכנס ה"מייל".מזה נכנס? השתלט על חיינו בגדול.
קוראים לו " המייל היישובי". מטרתו וייעודו המקורי היה להיות מעין "לוח מודעות" .כזה שמפרסם טרמפים, מזכיר מתי מתקיים החוג לקרמיקה, למי אבד סוודר במידה 6...-אני מניחה שהבנתם בסה"כ את הרעיון. ואין כאן בכלל נימה של זלזול.כי חיי ישוב, למי שלא מכיר, מזכירים באופן מסוים חיים בקיבוץ (זכרונו לברכה). ישנה קהילתיות ברמה גבוהה, לפחות בישוב המדהים שלנו-פדואל.קיימת אחווה וסולידריות , פעילות תרבותית ענפה,ובגלל שאנו גרים ב"חור", אין כמעט תחבורה ציבורית והדרך לצאת ולחזור ליישוב לאלה שאינם ממונעים, היא להעזר בטרמפים.
אבל,לאט לאט, ואולי זה קרה אפילו מהר, אלא שאני לא הייתי עדיין שם, חברים מהיישוב, אולי כאלה שישבו קצת משועממים במשרד ,החלו לפזר הגיגים ודעות ולשתף את שאר הקוראים. בהתחלה, למיטב זכרוני, אנשים העבירו בדיחות שוות, שלחו קובץ מצורף עם מאמר או כתבה שכדאי לקרוא.באופן די טבעי התחיל השרשור. אנשים הגיבו, החליםו דעות, ו...הופ, המייל עלה קומה. ומשם הדרך היתה די קצרה להפיכתו לבמה להבעת דעות גם בעינייני הישוב העומדים על סדר היום.
התהיות שעלו בי לגבי מעמדו וייעודו של מייל בישוב נבעו מסוגיה אחרונה, ממש טריה, שמעסיקה את מרבית התושבים ביישוב. האמת שמלכתחילה היא היתה מנת חלקם של מעט מאד משפחות. כמובן שלא אטריד אתכם בפרטי הסוגיה.מדובר בעיקרון. מישהו התחיל והעלה קמצוץ מהענין עלך מייל. משם החלה שרשרת של תגובות, כמו פינג פונג. זה תוקף וזה מגבה. היישוב החל להיות מעורב. יש שיגידו שזה דווקא טוב. ארשה לעצמי לשאול מונח שנחשפנו אליו בקורס של ד"ר אתי כוכי" . המייל הפך לכלי "מסדר גבוה". ואני- מרגישה שדווקא מתאים לי, וגם לחיי הקהילתיות ביישוב, להשאיר אותו "קטן וצנוע",ולהמשיך ולחפש בו את הטרמפ, והסוודר שאבד.
נשמח לראותכם בפדואל. הסיור והעוגה עלי. יום טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה