המצב בכנסת לא מזהיר

אתמול בלילה, הזדמן לי לראות תוכנית שנקראת "צינור לילה". אחד הנושאים שהועלו בתוכנית היה בדיקת מצבם של חברי הכנסת והשרים בכל מה שקשור לשימושם בטכנולוגיה .
מסתבר שלכל אחד מהם יש אתר פרטי, כולל אפשרות להעביר את מסריו ביוטיוב. מן הסתם הקמת ואחזקת האתרים גם כרוכות בלא מעט כסף, אבל נעזוב פרט שולי זה.
הבעיה היא שבבדיקה מרפרפת נמצא שמעט מאד מהם אכן מנצלים את הפוטנציאל הגלום בכלי הזה, בניגוד למשל, לחברי הקונגרס האמריקאי, אותם ניתן לראות באתר ,בתדירות גבוהה מאד.
להלן מקצת  מהההסברים של הח"כים שנשאלו:
השר ליברמן סירב לענות, שלי יחימוביץ', להפתעתי, לא מחוברת עדיין לכל הטכנולוגיה.
ח"כ אורי אריאל אמנם בא לידי ביטוי בשלושה סרטונים, אך הוא מודה שיש מקום לשיפור. מסתבר שאפילו ח"כים צעירים (נכון שהם לא ממש שייכים לדור  "ילידים הדיגיטאלים"), לא מנצלים את הכלי שנמסר להם חינם אין כסף.
הכתב רק תהה האם המצב ישאר כך גם ערב בחירות???
.אז עכשיו אני מרגישה ממש בנח עם מצבי, אולי אוכל ללמד פרק אחד או שניים את הנבחרים שלנו בכנסת?!

נגישות- גם במטריקס נותנים על כך את הדעת

חבר שלי עובד במטריקס.הוא אחראי על כתיבת בלוגים בחברה.
חשבתי לעצמי-אולי אמצא משהו מעניין באתר,שאוכל לשתף אתכם. ואכן-כאילו במיוחד כהמשך לשיעור של יאיר,להזכירכם, הוא דיבר לקראת הסיום על נושא ה"נגישות", גם במטריקס הסוגיה עולה בימים אלו לסדר היום.
מסתבר שגם בכנסת הנושא עומד לפני חקיקה,כך שבדומה למקומות ציבוריים כמו בנק, בית קולנוע ומסעדות ,שם דואגים להנגיש את המקום עבור אנשים עם מוגבלויות, כך גםיקרה בעולם הממוחשב.
אני שמחה להחשף לפאן הזה ,החברתי, שלפעמים נראה שהוא יכול להשכח. כמה חשוב לדאוג לכ-ו-ל-ם, ולא לשכוח את המוגבלים והחלשים במירוץ הטכנולוגי הדיגיטאלי.דווקא כיום ,כשהטכנולוגיה מאפשרת כלים קלים ומתוחכמים, ניתן לעשות הרבה למען המתקשים.והעולם יהיה טוב ונעים יותר.
לפניכם הקישור אל בלוג שכתבה אדוה לוטן, ארכיטקטית יישומים במטריקס דיגיטאל:
http://digitalika.blogix.co.il/?p=124

ראיון עם יון פדר- עורך ynet

ככה סתם ביום של חול, אין לי את האפשרות לשבת בנחת ולקרוא עיתון ( בהקשר הזה אני מחכה כבר לפנסיה).
העונג ממומש אצלי בערב שבת, אחרי הדלקת הנרות, עם כוס קפה, שקט מסביב ואז... איזה כיף.
והנה בעיתון "מקור ראשון", העיתון אותו אנו קוראים,במגזין החדש למדי- "מוצ"ש",אני נתקלת בכתבה על יון פדר, מי שעומד בראש אתר החדשות הגדול והחזק במדינה- ynet.מדובר בראיון די ארוך ומקיף על האיש ,יחסו לעינינים חברתיים המוצגים באתר,ועוד נושאים רבים הקשורים לעולמו המקצועי.
אני בחרתי לשתף אתכם בשתי נקודות מענינות שהוצגו בראיון.
הסוגיה הראשונה אליה התבקש יון להתייחס היא- הטענה כי האתר בוחר לפסול טוקבקים של אנשי ימין.
לטענת המרואיין :"הימין כבש את זירת הטוקבקים.מדובר בתהליך אינטרנטי צרוף,לא פוליטי. השמאלנים ואנשי המרכז, וכן חלק לא מבוטל של הציבור הדתי, נטשו ברובם את זירת הטוקבקים לטובת זירת הפייסבוק...".
כנגד הביקורת על כך שהאתר מצנזר טוקבקים ימניים,טוען פדר כי האתר לא עוסק בעמדה המובעת בטוקבק,אלא בודק האם הטוקבק לא עובר את הכללים במה שנוגע להסתה, לשון הרע וכדומה.. פדר כן מסכים שיש לא מעט טוקבקים ימניים שנפסלים מהסיבה הסטטיסטית שיש יותר טוקבקים ימניים באופן כללי ולכן ישנן יותר פסילות.
אך!  , והנה נקודה משמעותית עליה דיברנו במספר סיטואציות לימודיות שלנו:
למרות ההתבהמות שיש בעולם הטוקבקים, פדר אינו תומך בהצעות חוק הצצות ועולות, המבקשות לחשוף את הטוקבקיסטים.לטענתו : "המהפך האידיאולוגי העמוק של האינטרנט הוא בכך שלראשונה בתולדות תקשורת ההמונים אנחנו נותנים קול לקוראים....ואני מבקש להתערב בה כמה שפחות...איש לא נתן לי את הזכות להחליט עבור הגולשים מה לומר ואיך לחשוב".
ואכן ,יצא לנו לדון בבעיתיות שעולה באפשרות שהאינטרנט נותן להביע כל דעה, בלי לסנן אותה, ובעצם "הכל פתוח".
אני ,למרות החשיפה והשינוי שאני עוברת במהלך הלימודים הנוכחיים, עדיין שומרת על הצד היותר שמרני.
אני מרגישה רב הזמן שלא  בנוח עם הפתיחות הטוטאלית שמתאפשרת בעולם האינטרנטי .יש בי הערכה רבה ליכולות הטמונות בו אך כמי שמגיעה מעולם החינוך  ,כמו מרבית הסטודנטים בחוג, אני חושבת שלפתיחות הזו יש מחיר לא פשוט.

נקודה נוספת שרציתי להעלות מתוך הכתבה קשורה לבעיתיות שהפנה המראיין ליון פדר. הוא שאל אותו מה דעתו לגבי חשיפה שנתן האתר לתוכנית כלשהיא שעוסקת בבעיות המיניות של בני זוג.המראיין שאל אותו :"האם אין גבולות לרייטינג ?"
ופדר, בכנות הראויה לציון, אמר שלמרות שבאתר השתדלו להקפיד על כללי זהירות ,כמו למשל השעה המאוחרת בה הסדרה הועלתה לאתר, העובדה שלא הוצגו סצינות לא ראויות, אלא רק "הסתפקו" בדיבורים רבים על סקס,עדיין יש רבים במערכת שחושבים שנחצה במקרה זה הגבול, ומוסיף פדר ואומר:" ייתכן והם צודקים..."-מה דעתכם?.

סמסטר חדש-ישן

בבלוג הזה אני מרגישה צורך לשתף את חברי ברשמים אישיים , כמובן בעיניני הלימודים .האמת היא שמיום שלישי אני מתכננת לכתוב אבל יש כוחות חזקים ממני (במיוחד אם הם בני חודשיים).
ולמה היה לי כ"כ בוער? כי חזרתי יום לפני-כן מתחילתו של סמסטר חדש.האמת שההרגשה שלי בסיום הסמסטר הקודם היתה מעורבת, שהרי אני ממש "מהגרת דיגיטאלית",ולא הרגשתי שסיימתי את הסמסטר בהתקדמות משמעותית מבחינה טכנולוגית-דיגיטאלית,כמובן שמדובר רק על הקורסים של תיקשוב. בסופו של דבר, לאחר מאמץ מאד רציני, המון שעות חשיבה ובעיקר ישיבה מול המחשב, עזרה מקרובים מומחים(של שותפתי),והרבה עצבים על ה"גולם" שעושה המון בעיות,הצלחנו לסיים את פרוייקט ה"גוגל סייט" ו... התמלאתי בהמון גאוה וסיפוק (זוכרת את גלית שדוגלת בשיטה).
בחזרה ליום שני. נהניתי מאד לפגוש מרצות חדשות, הקורסים נשמעים ברובם מענינים ובעלי פוטנציאל להיות מוסיפים דעת וכלים מעשיים, שכ"כ חשובים לחלק גדול מהקבוצה, אבל מה שהיה משמעותי עבורי,היה הקשר והזיקה של הדברים שראינו לחומרים "ישנים "מהסמסטרים הקודמים.שוב חזר אלינו ה"קונסטרוקטיביזם" של שרה שדה, ומסתבר שלא נפטרנו מה"רב- תרבותיות" של מוהנד.נוכחתי לגלות שישנו מהלך רציף ומודולרי שגורם לי להרגשה טובה שהתואר נבנה לו לאיטו ,ויש סיכוי די טוב שאצא בסיומו מומחית (במידה המתאימה) להיות מובילת תיקשוב איפה שלא אעבוד.
הבלוגים- גיליתי עולם שלם של מידע ,חומרים נהדרים, מעשירים, שהחבר'ה משתפים בהם. לא סתם אני מתחילה להרגיש כיצד בקלות ניתן "להישאב" אל המחשב.אבל ... אני מרגישה כמה שצריך לזה זמן, המון זמן.
ומה שעוד גיליתי בימים האחרונים, כמה קל למצוא חומרים בתחום שלנו שניתן לשתף את הקבוצה בהם. צריך רק לעשות"סוויץ'" בראש, לפקוח עיינים ו...זה שם.
מקווה לשתף אתכם בקרוב מאד. שוב שבת שלום. שרי.

עליזה פיקאר- "מורה מרחוק"

שלום לכולם.
חזרתי מ"חופשת הלידה",וכעת אני יותר פנויה כדי להתמסר לכתיבה ועיון בבלוג .
בשבוע שעבר מצאתי כתבה מאד מעניינת ורלוונטית לנו, המתקשבים העתידיים בחינוך.
הכתבה מספרת על עליזה, שגרה כעת בירוחם,אך חייתה מספר שנים בארה"ב.היא עבדה בבית ספר יהודי כסייעת בכיתה( פונקציה מאד נפוצה שם).
כששבה לארץ הזדמן לה וביחד עם צוות טכני מטעם בית הספר היא הפכה להיות "מורה מרחוק".הבאתי לפניכם מספר קטעים מתן הכתבה:


נשמע מאד קסום, אך מסתבר שלא כל ההורים התלהבו בתחילה. חלקם לא רצה שילדם יהיה שפן נסיונות ,כי זה היה פרוייקט חדשני במקום.ההורים אף טענו שאלה מהם שלמדו כך באוניברסיטה בשלב מסוים השתעממו,ופחדו שאחרי ההתלהבות הראשונית לילדים יימאס מהמסך. הם גם הביעו תמיהה כיצד בדיוק עליזה תבדוק מבחנים ותשמור על קשר אישי עם התלמידים.
עליזה  ניסתה למצוא פתרונות לחלק גדול מהבעיות.היא הבינה שבשיטה זו היא חייבת "לעבור מסך". היא צריכה להיות מאד אטרקטיבית ויצירתית, וכל הזמן להפעיל את הילדים.

עליזה מספרת שהיא משקיעה רבות בקשר עם ההורים,וכל זאת בשעות הקטנות של הלילה,כאן בארץ ( נשמע לנו מוכר- מגילה) .
בסיום שנת הלימודים הראשונה בית הספר ערך סקר לבדוק את מידת שביעות הרצון של ההורים והתלמידים מהתוכנית. ואכן שביעות הרצון היתה גבוהה.
אך יחד עם כל ההצלחה ,שימו לב:
עליזה מודה שההוראה מרחוק אינה השיטה האידאלית,אלא באה לענות על צורך. מדובר במציאות בה המורים שמגיעים ללמד עברית בארה"ב ,גם אם הם מצליחים,  לא נשארים לזמן ארוך, ולכן המציאות של ההוראה מרחוק, כאשר מדובר במורה טוב, עדיפה.
כמוכן היא מציינת שחייבת להיות תמיכה גדולה ומשמעותית מצד ההנהלה והצוות הטכנולוגי במקום, שהרי ההקמה של הצד הטכני ,הן האיבזור בכיתה והן אצלה בבית, כרוכה בעלויות גבוהות ובחשיבה מרובה.
לעליזה יש חלום. היא רוצה להקים בארץ מרכז שיכשיר מורים ללמד בשיטת ההוראה מרחוק.אולי כך תיפתר למשל, בעית המחסור במורים לאנגלית. יש מצב שאפילו בקרוב מורה מרעננה יוכל ללמד תלמידים מבתי ספר בנגב.
אז מה אתם אומרים? אולי אנחנו פה בשביל זה?
שבת שלום