רק צריך זמן.הרבה זמן.כי כשיש זמן אני מתחילה להנות מאד מהעולם הסוחף שקיים במחשב.
אז אולי תחשבו שאני מחפשת קופונים,ובודקת אטרקציות לבילוי עם הילדים בקיץ. לא אשקר,גם את זה אני לפעמים עושה.
אבל לפעמים,ואולי יותר מהנ"ל ,אני נכנסת לבלוגים של חברי ,ושם אני באמת מוצאת המון ענין.
אני רוצה להתייחס לפוסט שכתבה יפית ב 23/6,שכותרתו היא:"יאיר לפיד על אמון בחינוך".
התחברתי מאד למה שיפית כתבה,שאכן יש בעיה במערכת החינוך מצד חוסר האמון הן כלפי המורים והן כלפי התלמידים.
אבל לא זה מה שגרם לי לכתוב . דווקא התחברתי לדוגמא האישית .נזכרתי במקרה אישי שקשור אלי,וחשבתי לספר לכם עליו.
לפני 5 שנים חינכתי בנות בכתה ז'.כיתה הטרוגנית.בנות מצטיינות ומצד שני,חלשות מאד בלימודים.
בישיבה פדגוגית שהתקיימה לקראת סוף השנה,ציינה ההנהלה שלתלמידה כזו אין מקום להמשיך בתיכון.
לא אהבתי את הסגנון,אך מתוקף תפקידי זימנתי את ההורים כדי לעדכן אותם במצב.
האמא של התלמידה ביקשה בכל לשון של בקשה שניתן לילדה הזדמנות נוספת. היא פחדה שאם הילדה תצא מהמסגרת היא עלולה להידרדר במישור החברתי והדתי.יתרה מכך,היה לה כ"כ חשוב שהבת תישאר שהיא אפילו הסכימה לקחת על עצמה את האחריות שאולי לבת לא תהיה בסופו של דבר תעודת בגרות.
הרגשתי מאד את האמא ונגע מאד לליבי עד כמה חשוב לה שבתה תישאר.
החלטתי ללכת על זה ו...עד הסוף.
לצערי,קושי נוסף היה בכך שמעבר לבעיה הלימודית של הציונים, הילדה גם לא הצטיינה בהתנהגותה.
בשלב הראשון קבעתי פגישה עם המנהל והאמא.מראש תיכננתי את האסטרטגיה .ציינתי בפניו את המצב, את הבקשה של האם והאחריות שהיא לוקחת על עצמה,ואת הצד שלי, כמחנכת.
סיכמנו שנחתים את האמא, לאחר שיחה משותפת גם עם הילדה,על מספר נקודות,כמו קבלת אחריות של הילדה לקודים מסוימים של התנהגות,וכן הלאה.המנהל הסכים בקושי רב אך כנראה נתן לי את הקרדיט,ויצאנו לדרך.
בשנה שלאחר מכן,לשמחתי, הילדה עשתה מאמץ ענק לעמוד בתנאי ההתנהגות עליהם התחייבה.הייתי גאה בה מאד,השתדלתי לחזק אותה ולציין בפניה את שמחתי.
מבחינה לימודית ניסיתי לבקש עבורה הקלות מסוימות,כמו פטור מלימוד שפה נוספת (צרפתית).לא נעתרו לבקשתי אך המשכנו הלאה, בצעדים קטנים,והגענו לכתה ט' עם כמה הצלחות .
מקרה זה היווה עבורי תחנה חשובה ומשמעותית בעבודתי החינוכית. זה לא קורה הרבה פעמים,אבל כשזה כבר קורה,זה ממלא אותי בהמון סיפוק ושמחה.
אז לך,יאיר לפיד: אני לא יודעת מה מצב האמון הכללי שלך במערכת החינוך. לי ,לפחות, יש זיכרון אחד טוב.
אז אולי תחשבו שאני מחפשת קופונים,ובודקת אטרקציות לבילוי עם הילדים בקיץ. לא אשקר,גם את זה אני לפעמים עושה.
אבל לפעמים,ואולי יותר מהנ"ל ,אני נכנסת לבלוגים של חברי ,ושם אני באמת מוצאת המון ענין.
אני רוצה להתייחס לפוסט שכתבה יפית ב 23/6,שכותרתו היא:"יאיר לפיד על אמון בחינוך".
התחברתי מאד למה שיפית כתבה,שאכן יש בעיה במערכת החינוך מצד חוסר האמון הן כלפי המורים והן כלפי התלמידים.
אבל לא זה מה שגרם לי לכתוב . דווקא התחברתי לדוגמא האישית .נזכרתי במקרה אישי שקשור אלי,וחשבתי לספר לכם עליו.
לפני 5 שנים חינכתי בנות בכתה ז'.כיתה הטרוגנית.בנות מצטיינות ומצד שני,חלשות מאד בלימודים.
בישיבה פדגוגית שהתקיימה לקראת סוף השנה,ציינה ההנהלה שלתלמידה כזו אין מקום להמשיך בתיכון.
לא אהבתי את הסגנון,אך מתוקף תפקידי זימנתי את ההורים כדי לעדכן אותם במצב.
האמא של התלמידה ביקשה בכל לשון של בקשה שניתן לילדה הזדמנות נוספת. היא פחדה שאם הילדה תצא מהמסגרת היא עלולה להידרדר במישור החברתי והדתי.יתרה מכך,היה לה כ"כ חשוב שהבת תישאר שהיא אפילו הסכימה לקחת על עצמה את האחריות שאולי לבת לא תהיה בסופו של דבר תעודת בגרות.
הרגשתי מאד את האמא ונגע מאד לליבי עד כמה חשוב לה שבתה תישאר.
החלטתי ללכת על זה ו...עד הסוף.
לצערי,קושי נוסף היה בכך שמעבר לבעיה הלימודית של הציונים, הילדה גם לא הצטיינה בהתנהגותה.
בשלב הראשון קבעתי פגישה עם המנהל והאמא.מראש תיכננתי את האסטרטגיה .ציינתי בפניו את המצב, את הבקשה של האם והאחריות שהיא לוקחת על עצמה,ואת הצד שלי, כמחנכת.
סיכמנו שנחתים את האמא, לאחר שיחה משותפת גם עם הילדה,על מספר נקודות,כמו קבלת אחריות של הילדה לקודים מסוימים של התנהגות,וכן הלאה.המנהל הסכים בקושי רב אך כנראה נתן לי את הקרדיט,ויצאנו לדרך.
בשנה שלאחר מכן,לשמחתי, הילדה עשתה מאמץ ענק לעמוד בתנאי ההתנהגות עליהם התחייבה.הייתי גאה בה מאד,השתדלתי לחזק אותה ולציין בפניה את שמחתי.
מבחינה לימודית ניסיתי לבקש עבורה הקלות מסוימות,כמו פטור מלימוד שפה נוספת (צרפתית).לא נעתרו לבקשתי אך המשכנו הלאה, בצעדים קטנים,והגענו לכתה ט' עם כמה הצלחות .
מקרה זה היווה עבורי תחנה חשובה ומשמעותית בעבודתי החינוכית. זה לא קורה הרבה פעמים,אבל כשזה כבר קורה,זה ממלא אותי בהמון סיפוק ושמחה.
אז לך,יאיר לפיד: אני לא יודעת מה מצב האמון הכללי שלך במערכת החינוך. לי ,לפחות, יש זיכרון אחד טוב.
הדוגמא שלך נגעה לליבי.
השבמחק